משפחתו מספרת עליו: 
אחיה היה בן אהוב ויפה, אח מתחשב ומתעניין, חבר מצחיק ותומך, אח לנשק גיבור, ערכי, אמיץ וחסר פחד, לוחם בגדוד 51 של גולני. המשפט שהכי אפיין את אחיה הוא: “אמור מעט – ועשה הרבה”. 

הוא לא היה דברן גדול ולא התעסק במוחצנות, אלא במעשים עצמם. כל מה שעשה היה כדי להפיץ טוב, ערכים ועזרה, תוך צניעות, שמחה וענווה. אחיה אהב ספורט, יצא לריצות ואימונים גם בשיא הגשם, רץ לבד את מרתון ירושלים ואף פעם לא ויתר לעצמו. הוא היה חדור מטרה ורדף אחרי הדברים שרצה להשיג – עד שהשיג אותם, גם כשהדרך לא הייתה קלה בכלל. כמו אז, כשלמד בישיבת קרית שמונה אך החליט לחתום ויתור על מסלול ההסדר  ולהתגייס לגולני לגמרי לבד. אחיה היה הבחור הכי בריא, טבעי וקשוב לגוף שלו. יום אחד החליט שהוא אוכל בריא, ותוך יום אחד בלבד עבר לשתות רק מים ולאכול אוכל מזין. ככה, מיד! כזה ילד הוא היה. קיבל החלטה, וזהו. 

מאז ששינה את התזונה שלו, הוא הצליח להפוך את כל הבית לבריא יותר, הכריח את אמא לקנות רק אוכל טבעי ולא הסכים לגעת בשום דבר שלא היה מספיק טוב לגוף שלו. גם היום, אחרי שנהרג, הבית שלנו עדיין שומר על דרך החיים של תזונה בריאה כמו שאחיה לימד אותנו. 

אחיה היה בחור צנוע, עדין, נעים הליכות, רגיש, מתחשב, מצחיק ושטותי. הוא אהב לשמוע מוזיקה קלאסית, לנגן על פסנתר, לימד את עצמו גרמנית, קרא ספרי פילוסופיה, כלכלה ומדעים, היה סקרן ותמיד שאל שאלות. הוא היה משפחתי ואהוב, התקשר לאחיו והוריו כל יום לדרוש בשלומם ותמיד עם חיוך מאוזן לאוזן ואוזניים קשובות. הוא היה הילד הכי מיוחד בעולם, ואנחנו מתגעגעים אליו מאוד.

אנחנו, כל המשפחה של אחיה, מקווים שבאמצעות המארז הזה תוכלו להכיר אותו, לאכול את האוכל שאהב ולחגוג את החיים במשפחתיות, אהבה וחירות – בתפילה לשנים ארוכות ולחירות אמיתית!