סיפורם של המייסדים

יוסי שוקר ראה בזית סמל להשתרשות. הוא נטע אלפי עצי זית באדמות שליד הגבעה באחיה, וליד הבית הקים בית בד קטן. הוא לימד במכינה הקדם צבאית בצופית, ואת היום החופשי שלו נהג להקדיש לעבודה ביישוב ובבית הבד. נראה היה שהכול מתנהל על מי מנוחות, אלא שאז קרה האסון.“באותו יום ראשון ארור”, מספרת רונית שוקר,"בסוף יום העבודה, כשהמכונות נשטפו, הייתי ליד יוסי ודיברנו. נכנסתי הביתה ומיד קראו לי. יוסי נשאב לתוך אחת המכונות של ייצור השמן. נכנסתי בבהלה, הייתי בטוחה שהוא מת. ניסרנו את המכונה. כשהוצאנו אותו שאלתי: “אתה יכול לדבר?”, ויוסי אמר: “עם ישראל חי, וקיים, וינצח”. כשאמר את המשפט הזה, בשניה אחת נכנסו בי כוחות של אמונה. חשבתי: אם עם ישראל זה מה שמעסיק אותו כשהוא פצוע, הוא ייצא מזה. יוסי נפגע בגזע המוח, וביד".

רונית ויוסי שוקר הקימו בית בודד על גבעת אחיה. היא טבריינית חמה ומלאת מרץ, הוא ביני"ש עם חזון. קראו להם משוגעים, אמרו שיגרשו אותם תוך יומיים שלושה, אבל הם התעקשו, נאחזו, וכיום מתגוררות בגבעת אחיה עשרים משפחות. 

אחרי האסון של שוקר, חשבו כולם שגם מפעל חייו ירד לטמיון. שוקר נטע אלפי עצי זית באדמת בנימין, והקים בית בד קטן בגבעת אחיה. כיום, שנים אחרי האסון, משווק שמן הזית מהעצים שנטע, מדן ועד באר שבע. שמן “משק אחיה” הוא שם דבר, ובית הבד של אחיה מייצר כבר שבעה אחוזים מכמות שמן הזית בישראל.

 

לא עסק פרטי

שוקר אמנם נותר בחיים, אבל לא ממש התאושש. כל גופו משותק והוא יכול להזיז רק את העיניים. הוא עונה בכן ולא, וכותב במחשב בעזרת תוכנה מיוחדת שפותחה עבורו.

“אחרי הפציעה היה לי ברור שאני נשארת וממשיכה כרגיל”, מספרת רונית שוקר. "יוסי לא בנה את הגבעה והמטעים לבית הפרטי שלנו. וכשמדובר במשהו ששייך לעם ישראל, זה נותן כוחות. לא חשבתי שהתחתנתי עם חקלאי. התחתנתי עם בן תורה שלמד רבנות. יוסי הבהיר מהרגע הראשון שהחיבור שלו לארץ הוא לא פחות מהחיבור שלו לתורה. הוא גדל ברמת גן, ילד של העיר, שהתאהב במרחבים.

יוסי היה הולך לבדו למטע שומם. לפעמים דאגתי לו. כשנפצע ליד הבית, הבנתי שאם צריך לקרות לאדם משהו זה יקרה לו גם בתוך הבית.

“כשהודיעו לי שהוא צמח – חשך עולמי. חודשיים אחרי הפציעה יוסי גסס. הרופא קרא לי ושאל: גברת שוקר, את מבינה מה קורה? לא רציתי להישאר שם, אז נפרדתי מיוסי. אמרתי אתו שמע ישראל, נישקתי אותו והלכתי. הייתי בטוחה שזה הסוף. בבוקר הודיעו לי שהתאושש. ואז אמרתי לעצמי: או שאת יורדת למטה עד הסוף, או שמתוך זה את מתרוממת. בחרתי לקום. אם אין היום שמחה בלקבל מיוסי, אני שמחה בנתינה שאני יכולה לתת לו”.

רונית שוקר נשארה עם חמשת ילדיה בגבעה. היא שכרה פועל אחד שטיפל באלפי עצי הזית, והקימה מרכז מבקרים באחיה.
כשנה לאחר פציעתו של יוסי הוקמה חברת “ארץ זית שמן” אשר המשיכה לפתח את החקלאות ולהפיק שמן זית, הנמכר תחת המותג “”http://www.m-achiya.co.il/page/2/%D7%9E%D7%99-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95.aspx" data-swl=“2:2”>משק אחיה".